גיטה שרובר

גיטה שרובר נולדה ב-8 באוגוסט 1917 בריגה, לטביה, כבתם השנייה של בטי וליאופולד בלסון. אחיה, פימה, נולד בשנת 1914.

ילדות, נעורים ונדודים
ליאופולד בלסון, יליד סט. פטרסבורג, היה סוחר מצליח בנסורת-עץ. גיטה נולדה כשישב בכלא הרוסי, בעוון היותו בורגני, והוא ראה אותה לראשונה רק כששוחרר ב-1920. בתחילת 1921 עברה משפחת בלסון לברלין ולגיטה ופימה היתה ילדות מאושרת בחיק משפחה שעסקיה צלחו. המשבר הכלכלי שפרץ בארה"ב בשנת 1929, ואשר גרר אחריו משבר כלכלי עולמי, לא פסח על הרפובליקה של ויימר והיה אחת הסיבות לעלייתו של היטלר לשלטון ב-1933.

בראשית שנות השלושים הצטרפו האח והאחות לתנועת הנוער הציונית-סוציאליסטית "הבונים", כשמטרתם לעלות לארץ ישראל (פלשתינה). הוריהם התנגדו לתנועה הציונית וראו בהיטלר "תופעה חולפת" בהיסטוריה הגרמנית. בשנת 1933 נבחר היטלר לקאנצלר גרמניה, האנטישמיות הפכה למדיניות רשמית, נחקקו החוקים המגבילים הראשונים נגד היהודים ומשפחתה של גיטה התפצלה: ההורים חזרו לריגה ונרצחו כשהנאצים כבשו את העיר ב-1941; פימה היגר לפלשתינה וגיטה, שעדיין לא מלאו לה 16, יצאה להכשרה חקלאית בדנמרק, כשהיא מלווה על-ידי ג'ורג' פאפה, חברה לתנועה ואהוב נעוריה, שלימים היה לבעלה. גיטה וג'ורג' עבדו בחוות חליבה כהכנה לחיי קיבוץ.

העלייה לארץ
בשנת 1934 השתתפו שניהם בקונגרס של יהודים צעירים ציוניים שהתקיים בשוויצריה והצטרפו לקבוצת חלוצים שעלתה לפלשתינה
ב-1935. הקבוצה התיישבה בקיבוץ "שער הנגב". אותה שנה נישאו גיטה וג'ורג', וזמן לא רב לאחר נישואיהם עברו לתל-אביב.

מלחמת העולם השנייה והקמת המדינה:
במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-1943, התנדבה גיטה לצבא
הבריטי והצטרפה לכוח העזר של הנשים בחיל האוויר המלכותי (WAAF).
היא למדה אנגלית, הוצבה במצרים ושרתה במטה חיל-האוויר המלכותי, תחילה בקהיר ואחר כך באלכסנדריה. לאחר שהשתחררה שבה לתל-אביב. ב-8 באוגוסט 1945 ילדה את בנה גבריאל. זמן קצר לאחר מכן עברה משפחת פאפה לירושלים.

בשנים 1945-1949 היו גיטה וג'ורג' פאפה פעילים במאבק להקמת המדינה ועבדו עבור המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שהיתה למעשה "ממשלת צללים" של היישוב היהודי. דירתם הקטנה ברחוב עזה בירושלים הייתה, עד להקמת המדינה, אחד ממרכזי הפעילות האנטי-בריטית. לימים הפכה המחלקה המדינית לאחד מאגפי משרד החוץ.

גיטה וג'ורג' התגרשו בשנת 1949. לאחר שנפרדו ולצד גידול בנה, הקימה גיטה עסק פרטי. ולטר איתן, מנכ"ל משרד החוץ, שכר את שירותיה ותפקידה היה ללוות אישים חשובים בעת ביקורם בארץ. בתחילת שנות החמישים, עם גלי העלייה הגדולים מצפון-אפריקה והקמת המעברות, התנדבה לפעול למען רווחתם של יושבי מעברת תלפיות בירושלים.

גיטה ומיילס
בחודש פברואר 1954 התבקשה על-ידי ולטר איתן ללוות את מיילס שרובר, איל-פלדה עשיר מוונצואלה, שהגיע לביקור בישראל. שנה לאחר מכן, ב-1955, היה מיילס לבעלה השני של גיטה ולאב המאמץ הרשמי של בנה גבריאל, שנשא מאז את שם משפחתו. זמן קצר לאחר הנישואים יצאה המשפחה לקראקס וגרה בבית שרכש מיילס שרובר במיוחד עבור גיטה וגבריאל ברובע SEBUCAN, הרובע היוקרתי ביותר בקראקס. בשנת 1958 חזרה המשפחה לירושלים והתיישבה בביתה החדש - "וילה שרובר", בשכונת טלביה בירושלים. הווילה תוכננה על-ידי אדריכל ידוע מוונצואלה - .Moises Benacerraf

מאז נישואיה למיילס שרובר חדלה גיטה לעבוד לפרנסתה וניהלה את בית המשפחה, שהיה למקום מפגש חשוב ובו התארחו מדינאים, דיפלומטים, אנשי עסקים, אנשי רוח, סופרים, אמנים ומוסיקאים כליאונרד ברנשטיין וארתור רובינשטיין.

כבר בביקורו הראשון בירושלים, בשנת 1954, חש מיילס שרובר שחסר לעיר בניין תיאטרון מרכזי. ארבע שנים לאחר מכן החלו המגעים הראשונים למימוש התוכנית ובניין התיאטרון נחנך בשנת 1971. גיטה היתה מעורבת, לצד בעלה, בכל שלבי ופרטי הקמתו של תיאטרון ירושלים.

אלמנות, שכול והנצחה
לאחר מות בעלה בשנת 1976 המשיכה גיטה שרובר לנהל את "וילה שרובר" ולקיים בה מפגשים של שועי-עולם. לימים מכרה את הווילה הגדולה, ובמקום הבריכה שבגן בנתה - בתכנונו של האדריכל דוד רזניק - וילה קטנה יותר, שגם בה המשיכה לארח בנדיבות גדולה ראשי ממשלה, אנשי צבא בכירים, דיפלומטים מארצות העולם, שופטים, אמנים ואינטלקטואלים אחרים.

לאחר מות בנה, בשנת 1988, הופנו כל מעייניה והונה של גיטה שרובר להנצחת שמו. היא הקימה את הקרן על-שם גבריאל שרובר, שבכספיה נתמכו מפעלים ונבנו בניינים לטובת הציבור. היא פיקחה בעיניה הקפדניות על שלבי התכנון של כל פרוייקט והיתה מעורבת בכל פרטי הבנייה והניהול.

גיטה שרובר נפטרה ביום כב בסיון תשס"ד (11.6.2004).

לראש הדף